<h1>תוספות ארוכות לתלמיד ר"ת — ב"ק</h1>
<h2>דף יח:</h2>
[ב"ק ו' ע"ב] אילימא דנגחיה תורא דידן לתורא דהקדש וכו'. האי דנקט היזק דנגיחה, משום דרעהו כתיב גבי נגיחה. וה"ה דבכל הנזיקין פטור הקדש. לא ידע רבי טעמא מאי, כיון דלא כתיב רעהו אלא גבי קרן. וליכא למילף מיניה, דאיכא למיפרך טובא. מ"ר. ויש מפרש [דמג"ש] תחת נתינה ישלם כסף ילפינן. ושיבוש הוא דההיא ג"ש לא אתיא אלא דוקא למיטב ולא לשאר הלכותיהן. דאי לכל הלכותיהן נמי, א"כ יהיה בכולן פטור כלים מבור וגם פטור טמון מאש, אלא בע"כ לענין הא לא אתיא ג"ש אלא דוקא לענין תשלומין. ואין זה ג"ש למחצה, דכולהו הנך תיבות תחת נתינה ישלם כסף כתיבי גבי תשלומין, הילכך לא אתו אלא לענין תשלומין. ואית דמפרשי דהיינו טעמא דלא מסיק (אילימא) דאכל תורא ערוגה דהקדש, משום דאמרינן בעלמא [מעילה י"ח ע"ב] אין מעילה בגידולי קרקע ולא מיחייב בתשלומין. ולאו מילתא היא, דנהי דאין קרבן מעילה, קרן חייב לשלם. ועוד נראה לרבי דהא דאמרינן אין מעילה בגידולי קרקע לאו באוכל ממחובר קאי, דא"א לאכילה בלא תלישה קודם, וכיון שנתלשו לא מיקרו גידולי קרקע. אלא כגון שישב ע"ג אילן או שאר הנאה נהנה מן המחובר בשוה פרוטה. תוספות.
<h2>דף כ.</h2>
[ב"ק כ' ע"ב] נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל. במעילה [כ' ע"א] ובשילהי פ"ק דחגיגה [י' ע"ב] מוקי לה בגזבר שמסורות לו אבני בנין. וא"ת מאי איריא נתנה, אפילו לא נתנה נמי כיון שלקחה כדי ליתנה לחבירו הרי נטלה על מנת לגוזלה, ואע"פ שהוא גזבר כיון שנטלה על מנת לגוזלה הרי הוציאה מרשות הקדש. דאפילו למ"ד [ב"מ מ"א ע"א] דשליחות יד צריכה חסרון, הני מילי כשנטלה על מנת לשלוח בה יד [ולא] (ו)על מנת לגוזלה ממש, אבל בנטלה על מנת לגוזלה פשיטא דהויא ברשותיה, הכי מוכח בהמפקיד. אם כן כיון שנטלה לתנה לחבירו הרי הוציאה מרשות הקדש כיון שמתכוין לגוזלה. ותירץ [רבי] דהכא מיירי בשוגג, כסבור (שהוא) שלו היא, ואינו מתכוין לגוזלה. הילכך כל זמן שהיא בידו לא מעל, אבל כשנתנה לחבירו הרי יצאתה מרשות הקדש ומעל, דיש מעילה בשוגג. מפי רבי. והוא שהניחה על פי ארובה. איני יודע [אי מיירי] הכא כגון שהיא נפגמת על ידי כך, דהא בעינן לענין מעילה פגם ונהנה בדבר דשייך ביה פגם [מעילה י"ח ע"א]. ולא היא אשגוחי הוא וכו'. בבבא מציעא פרק השואל [צ"ט ע"ב] קא פריך דשמואל אדשמואל ומשני דהדר ביה מהא דהכא כדרבא דאמר הקדש שלא מדעת וכו'. מצאתי.
